חזקת השיתוף
בשנת 1951 נחקק בשנת 1951 נחקק "חוק שווי זכויות האשה", ובעקבותיו בית המשפט העליון יצר הלכה פסוקה של "חזקת השיתוף", לפיה יש שיתוף מלא בנכסים בין בני זוג, ובלבד שהחזקה לא נסתרת.
ובעקבותיו בית המשפט העליון יצר הלכה פסוקה של "חזקת השיתוף", לפיה יש שיתוף מלא בנכסים בין בני זוג, ובלבד שהחזקה לא נסתרת.
על מנת לקבוע כי קיימת שותפות בין בני זוג, יש לבחון את כוונת הצדדים- חזקה על זוג נשוי או ידועים בציבור, הגרים יחד ובשלום משך תקופה ארוכה, שהם מתכוונים לשותפות מלאה שווה בשווה, ואין להוציא מכלל זה נכסים שהיו להם לפני הנישואים, לפיכך, מה שקובע בסופו של דבר הוא מנהגם הכללי של בני הזוג בתקופת נישואיהם.
הכלל אומר הסכמה (כוונה) ובהיעדרה: חזקה. או שמסכימים שיש משותף או שאינם מסכימים, יש חזקה שזה משותף, עד שהוכח אחרת. בין שאר התנאים המקדימים נדרש להוכיח מגורים משותפים תוך הרמוניה תקופה ממושכת.
חוק יחסי ממון: ביום 01.01.1974 נכנס לתוקף חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973, שמסדיר את נושא פירוק שיתוף ואיזון משבים בין בני זוג שנישאו לאחר יום 01.01.74 (להלן: "החוק").
מטרת החוק הייתה לעודד יצירת הסכמי ממון, עוד מלפני הנישואין , במשך תקופת הנישואין, ועד עריכת הסכם הגירושין. ההסכם יחול עם פקיעת הנישואין ו/או מועד הקרע (פרידה).
אישור הסכם ממון: לפי סעיף 1 לחוק, הסכם ממון, ושינויו של הסכם כזה ייעשו בכתב. הסכם ממון טעון אישור מבית המשפט לענייני משפחה או מבית הדין הדתי. גם שינוי ההסכם טעון אישור כאמור- סעיף 2(א) לחוק.
אישור לא יינתן אלא לאחר שבית המשפט/ בית הדין הדתי נוכח שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית, ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו (דרישת גמירות הדעת)- סעיף 2(ב) לחוק.
– אם הסכם הממון נערך לפני הנישואין- יכול נוטריון לאשרו, במידה שמתקיימת דרישת גמירות הדעת- סעיף 2(ג1) לחוק.
– אם הסכם הממון נערך לפני או בשעת עריכת הנישואין- יכול לאשרו רושם הנישואין (רב/קאדי)- סעיף 2(ג) לחוק.
הסכם בין בני זוג שאושר בפסק דין גירושין ע"י בית הדין הדתי, דינו כדין הסכם ממון שאושר כדין- סעיף 2(ד) לחוק.
מה מעמדו של הסכם ממון שלא אושר בבית המשפט? בפסק דין משנת 1983 בעניין שרעבי נ' שרעבי נפסק שהסכם שנחתם בקשר לגירושין הוא הסכם ממון שחובה לאשרו בבית המשפט, אך הסכם בין בני זוג שלא קשור לגירושין (למשל: הסכם מתנה) הוא בעל תוקף חוקי גם אם לא אושר בבית המשפט. בהקשר זה ייאמר כי לפי סעיף 3 לחוק, "לא עשו בני הזוג הסכם ממון, ואם עשו- במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראו אותם כמסכימים להסדר איזון המשאבים …."
לפי סעיף 4 לחוק: "אין בכריתת הנישואין או בקיומם לכשעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני, או להטיל עליו אחריות לחובות השני".
משמעות הסעיף היא שחזקת השיתוף במשך חיי הנישואין התהפכה, כלומר, במשך הנישואין קיימת חזקת הפרדה. לדוגמא, דירה שהייתה רשומה על שמה של אישה עוד לפני נישואיה (למשל, אם הוריה רכשו את הדירה עבורה, וקבעו בהסכם שהיא לא תוכל להעביר את הזכויות בדירה כל עוד הוריה בחיים ). כדי לסתור את חזקת ההפרדה, יש להוכיח כוונת שיתוף (על ידי חוזה, תצהירי מס שבח וכו').
לפי סעיף 5 לחוק: "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי הזוג, למעט: 1) נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; 2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות; 3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב (בהסכם) ששוויים לא יאוזן ביניהם.
חשוב לציין שלפי סעיף 5(א) לחוק: הזכות לפירוק שיתוף ואיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג, אף בטרם פקיעת הנישואין (עוד לפני מועד הגירושין), בין השאר, אם הוגשה בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים, והתקיים אחד התנאים הבאים:
1) חלפה שנה מיום שנפתח הליך להתרת נישואין או הוגשה תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, כולל לפירוק שיתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג ו/או תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש ו/או בקשה לביצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11 לחוק;
2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה. כאשר בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה.
לסיכום: כאשר בית המשפט/בית הדין הדתי נדרש לשאלה באיזה אופן יוסדר עניין יחסי הממון בין בני זוג, אזי תעלה השאלה בדבר המועד בו נישאו בני הזוג- אם בני הזוג נישאו לפני יום 01.01.74, אזי תחול "חזקת השיתוף בפירוק השיתוף בנכסים, ואם בני הזוג נישאו לאחר יום 01.01.74, אזי יחולו הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג.
הערה: האמור לעיל הינו מידע כללי וראשוני בלבד, ואינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי. לצורך נקיטת פעולה ו/או קבלת החלטות, מומלץ להיעזר בעורך-דין העוסק בתחום.
