בפרשת בא משה מצווה ללכת לפרעה. ולכאורה נראה כי ישנה בעיה לשונית, שהרי היה צריך להיאמר לך אל פרעה, אז למה בא ?
משמע שהבורא נמצא אתו ואתנו בכל מהלך ובכל רגע. גם כשאני הולך אני לא לבד. שנאמר: "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכך" המלאכים שליחי הבורא.
השגחה פרטית משמים
לכל אחד מאיתנו ישנם שני מלאכים מלווים, שומרים, ומשגיחים. ומתוקף נוכחותם גורמים לנו לבצע מהלכים שלעיתים נראים כלא מובנים.
כולנו מכירים את המשפט: "הרגשתי ששמרו עלי", או "הרגשתי צורך עז לבצע את מהלך כזה או אחר כי משהו פנימי דחף אותי לשם", וכו'.
כל זה מתוקף חיבור התוקף הרוחני שבנו למלווים ומהם לבורא. ולא חשוב ב כ ל ל מה הן הדעות שלי.
תגובה אינסטינקטיבית המחוברות להשגחה העליונה
לפני שבוע נסעתי לניחום אבלים אצל חבר. סיפרה לי זוגתו: אני בת קיבוץ שידוע בקשריו הרופפים ליהדות. לפני מספר שנים פרצה שריפה בקיבוץ שלא פסחה על בית הכנסת.
נכנסתי לבית הכנסת ורוקנתי את הספרים שיכולתי לתוך עגלה. וכשראיתי שהמצב מחמיר רצתי לארון הקודש עטפתי את ספר התורה ורצתי אתו החוצה.
ברגע שיצאתי מדלת בית הכנסת קרסה התקרה. הרגשתי שזה מה שאני צריכה לעשות. ולא היה מקום להתלבטות.
מאז בכל יום כיפור אני מארגנת מניין עם תלמיד חכם שמגיעים מחוץ לקיבוץ.
השלכותיה ותוצאותיה של ההשגחה
השנה זכינו שהיו בתפילת יום כיפור מאתיים מבני הקיבוץ. עניתי לה שאיני מתפלא בכלל. שהרי בכל יהודי ישנו את הרובד הפנימי שפורץ ברגע האמת. ונותן תוקף למעשיו, גם כשהדברים לא מובנים. וההמשך עם העשייה האישית כבר מתגלגל מאליו היות ונפרצה חומה ופתחה פתח להמשיך הלאה.
מאחל לכולם שבוע נפלא
שלכם,
אריה שלום
0505264187
