בס"ד
מבט לשבת פרשת נח חומש בראשית ו' – יא'
מעובד עפ"י שיחות הרבי מליובאוויטש
זהירות מהחיידק " עוד " .
לא יודע מה היה במקומות אחרים בארץ. מה שברור לי ולחברי מבית הכנסת היפה שלנו בתמרת, שברגע שנשאנו תפילה על הגשם, נפתחו לפתע ארובות השמיים ו"מבול" ניתך ארצה. שלוש דקות של גשם שוטף בלי התראה, בלי עננים שהקדימו לאותת על הצפוי… גשם מפתיע ששימח אותנו !
השבת, ראש חודש מר- חשוון, חודש שזכה לקידומת מיוחדת: "מר".
יש הסבורים שנקרא "מר",ההיפך ממתוק, מכיוון שאין בו אפילו יום אחד של חג. אז חודש מריר ? לאו דווקא. יש דווקא דעה ש"מר" הוא תואר כבוד כמו לאדון חשוב, כי בחודש הזה סיים שלמה המלך לבנות את בית המקדש הראשון.
משמעות נוספת יש ל"מר" הזה, ופירושו מארמית טיפת מים. זה חודש שמבשר על הגשמים הקרבים.
החודש הזה נקרא גם "ירח בול", כיוון שבתקופה הזאת העשב בלה ויבש בשדה, והיו בוללין בחצרות ובבתים אוכל מתאים לבהמות.
"בול" מתקשר גם לפרשתנו ומרמז על המבול הדרמטי ביותר בתולדות האנושות שהתחיל בחודש זה.
החסידות אימצה גישה בחיים המאפשרת לכל אדם להפוך את המר למתוק ואת החושך לאור מתוך הבנה שהכל לטובה ואין רע יורד מלמעלה.
מכירים את אלה שטובעים תמיד במחשבות שליליות,דאגות וחרדות מכל מאורע שלא הולך בדיוק כפי שתיכננו? הם תמיד בתחרות בלתי פוסקת, שומרים על מעמדם, כספם וגופם בהגזמה שאינה תמיד במקומה. העיסוק האובססיבי בכך,אומר הרבי, הוא הרסני בפני עצמו, כי דאגה מולידה דאגות נוספות.. כך טובעים הללו ומטביעים אחרים במבול שיוצרים בעצמם.
הבורא ברא עולם מושלם, ושיכן בו את האדם. אבל בבני האדם קינן חיידק "העוד" שלא ידע אף פעם שובע. "חמס" ! זה היה המוטו ! אנשי זימה, שטופים בתאוות ותענוגות עוד ועוד, עד שאפילו הארץ, האדמה, הקיאה מהם. נורמות קלוקלות שהשפיעו גם על החי ועל הצומח ועל העולם כולו.. היקום ירד מהפסים . התענוגים והתאוות עמדו בראש סולם העדיפויות. ככה זה תמיד כשעוברים את הגבול, כשלהוטים מעל המידה. מה שמתחיל בצחוק תמים, כשהוא אינו פוסק הוא הופך למשהו פרוע ולכאב בטן ממשי.
ללקק גביע גלידה, זה בהחלט טעים ,אבל אחרי עשרה גביעים – מקיאים.
כל דבר שמענג, כשמגזימים בו – מגיעים לתוצאה הפוכה לחלוטין..
כך זה קרה בדורו של נח, האנושות הסתאבה. הותרה הרצועה. הבורא הרחום והחנון, התריע באמצעות שליח צדיק,נח ונעים הליכות, אדם ששחה נגד הזרם. הוא לא כמו כולם! יש לו נורמות שהוא חי על פיהן. אותו לא מפתים בהבלים.
הבורא ביקש ממנו לבנות תיבה. ונוח לבדו בנה, ובנה, ובנה.. במשך מאה ועשרים שנה ! קיווה שמישהו יתעניין, יזדהה, ישנה כיוון. הבורא לא מיהר ולא שש להחריב את מעשי ידיו. הוא השתוקק שברואיו יתעוררו לתשובה ויתפכחו מהחמס .אבל אחרי 120 שנה, כשזה לא קרה, הוחלט למעלה להתחיל בתהליך של טיהור העולם. הגשם המטהר התחיל אט אט לרדת. כ ו ל ם ראו את נוח נכנס לתיבה עם כל המשפוחה ועם החי והצומח על כל גווניו..
נו ? אולי עכשיו סוף סוף הבינו ? כידוע שלא ! כשהתאוות גוברות על נורמות מוסריות, אזי מגיע שלב המבול. המים ניקו, טיהרו וזיככו את העולם מהזוהמה שדבקה בו . הכל לטובה, אין רע יורד מלמעלה.
לנח ניתנה הזכות והאפשרות לפתוח דף לעולם חדש. האם לא כדאי לשמור עליו ולקיים אותו כראוי ?!
נלך בעקבות אבותינו, נלמד ונקיים את התורה הקדושה, נטפח ונאהב כל פינה בארצנו היפה, נפרגן ונעזור באהבה וברצון לכל יהודי באשר הוא – כך נמלא את הייעוד ונביא להגשמת התכלית האחת, להגשמת מטרת הבריאה : להגיע לימות המשיח ולחיות גאולה אמיתית ממש!
שבת שלום וחודש טוב ומבורך
וחורף בריא ושמח
טל דוד