בס"ד
מבט לשבת יום הכיפורים ה'תשע"ה
מעובד על פי שיחות הרבי מליובאוויטש
תמיד מקבל
השנה, כבאשתקד, יצאה בתנו יחד עם בעלה וילדיהם, לשליחות בסרביה. בעלה נקרא לשמש חזן בבית הכנסת הגדול לתקופת החגים. הם לקחו חופשה מהעבודה, ויצאו להתחבר אל אחינו היהודים בגולה. בראש השנה, כך "סימסו" לנו, בית הכנסת המה יהודים, ולא יכול היה להכיל את הרבים שעמדו בחוץ. כל השנה, בקושי מצליחים להתפלל במניין. אבל לקראת ראש השנה ויום הכיפורים מזדרזים "לקנות מקום", וכולם אנשים, נשים וטף מתייצבים בבית הכנסת .
זה קורה רק בסרביה? גם אצלנו יש הבאים פעם בשנה, מתנתקים מכל הבלגן החיצוני, מבקשים איזשהו תידלוק רוחני פנימי שיספיק לכל השנה כולה.. וככה זה קורה בערים הגדולות, במושבים ובקיבוצים ובעולם כולו – היהדות בתפארתה !
אז מה מעורר את כולם לצאת משגרת החיים, לעזוב את הבית ולבוא כל המשפחה עם הילדים, החברים והשכנים, לבושים לבן כמלאכים? ביום המיוחד הזה ניצת זיק מיוחד ומתעוררת הנקודה היהודית הפנימית אשר במשך השנה היא לא תמיד באה לידי ביטוי, ואילו עכשיו היא מתגלית ומאירה במלוא עוצמתה, ושואבת את בעליה היישר לבית הכנסת, להתחבר לקודש . בלי מדיה,בלי מכונית ובלי מנגל ו"חדשות היום". בשקט עמוק ובכובד ראש באים להתחבר, לשדרג את איכות החיים האמיתיים – החיים היהודיים.
היום הזה, יום הכיפורים, היום הכי קדוש בשנה, זוכה לעדנה מיוחדת. הכבישים ריקים, בים ישנם רק דגים וגלים, התקשורת סוגרת את פיה,אפשר יום אחד בלעדיה. שקטטט… יום כזה גבוה שבו מתעלים מעל הצרכים הגשמיים. אין בו אכילה, שתיה,רחיצה, סיכה עם קרמים ומשחה, וגם לא קירבה אינטימית.
פתאום האגו המוכר, זז הצידה ולא תופס מקום. מתגלה היכולת להתחבר "נטו" לרוחני, להתגבר על המבוכה ועל אי הנעימות והבושה – ולבקש "סליחה" ולפייס אפילו ידידים.
עם יד על הלב – למי מאתנו לא היו פה ושם מעידות קטנות, חטאים שבגללם החטאנו את המטרה, ושלא תמיד נבעו מאשמת השני.. ומנגנון ההגנה פועל בכל דרך לייצר את כל התירוצים וההצדקות שהצדקנו את עצמנו בעיני עצמנו – ובזה אנחנו מומחים..
כידוע,על עבירות שבין אדם לחברו לא תועיל התפילה בבית הכנסת,אלא יש לתקן זאת פנים מול פנים, אפשר גם בטלפון, בע"פ או בכתב וכדאי להזדרז, נותרו ימים ספורים עד כיפורים… ראוי להתחיל במעגל הקרוב והקל יחסית, לבקש את סליחת ההורים, האחים, הדודים, הסבא והסבתא, וכמובן בני הזוג בינם לבין עצמם. אחר כך רצוי לעבור למעגל הכללי, לבקש מחילה מהשכנים, מחברים ומהשותפים בעבודה. תהליך של בדק בית אישי שיעזור להבריא ולנהל נכון את החיים .
אם ב"כל נדרי" מגיע תמיד קהל רב, אז בערבו של יום, ב"תפילת הנעילה" הקהל תמיד מכפיל את עצמו – איש לא נשאר בבית. "פתח לנו שער בעת נעילת שער " זהו רגע של אמת לפני החתימה.. "חותמנו בספר החיים" הומים שערי הלב בהשתפכות הנפש – ידו של הבורא פתוחה תמיד לקבל את כל השבים. הוא אינו סוגר ונועל את השערים בפנינו, אלא הוא "נעול עלינו", נועל עצמו, כביכול, על עמו ישראל באהבה, כי כל ישראל כ- ו- ל- ם זכאים וראויים לתשובה ולכפרה.
האקורדים המסיימים את היום הקדוש הזה, קול השופר וקריאת "שמע ישראל" של כלל הציבור, בוקעים שערי שמיים, והקהל, במאור עיניים – זוכה לאור עליון גדול שבעתיים.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה, בשלום השקט ובטח, בשמחה גדולה עם משיח בבית המקדש!
הדלקת נרות: 5:52 ברוך אתה ה' א-ל-ה-ינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת ויום הכיפורים.
צאת שבת: 6:58 ברוך אתה ה' א-ל-ה-ינו שהחיינו וקיימנו והִגיענו לזמן הזה.
בהזדמנות זאת נצטרף לכלל המבקשים סליחה, וכל מי שחלילה נפגע מאתנו באופן כלשהו, במחשבה, בדיבור או במעשה, אנא,קבלו את בקשת הסליחה הגדולה והכֵּנַה מאתנו, דוד ודליה טל